טרשת נפוצה 26.05.2020

מונוציטים משופעלים וביומרקרים של דלקת בטרשת נפוצה שאובחנה לאחרונה

חוקרים סבורים כי מצאו מרקרים בעלי יכולת גבוהה להבחין בין חולי טרשת נפוצה לבין חולים סימפטומטיים או חולי RIS

טרשת עורקים (איור: אילוסטרציה)
טרשת עורקים (איור: אילוסטרציה)

ידוע כי בטרשת נפוצה, הדלקת והדה-מיאלניזציה של מערכת העצבים המרכזית מתפתחות באופן שאינו תלוי זו בזו. עובדה זו מקשה על אבחנת החולים ומעכבת התחלת טיפול יעיל בשלב מוקדם. לשני התהליכים ישנם מספר מאפיינים משותפים, שאחד מהם הוא הסננה משמעותית של מונוציטים לתוך מערכת העצבים המרכזית, המתווכת דה-מיאלניזציה והרס הרקמה. ידוע כי בפריפריה, מונוציטים מתחלקים לשלוש תת אוכלוסיות כתלות בביטוי של CD14 ו-CD16, לפי שלבים שונים של הפעלה והתמיינות.

על מנת לחקור את המעורבות שלהם בטרשת נפוצה, החוקרים אפיינו מחוץ לגוף תאים מונונוקלאריים מדם פריפרי. התאים נאספו מ-61 נבדקים עם טרשת נפוצה התחלתית שטרם קיבלו טיפול, 22 נבדקי בקרה סימפטומטיים ו-6 נבדקים עם RISי(radiologically isolated syndrome). בנוסף, בחנו דגימות מצומדות של סרום ונוזל שדרתי, עם פאנל של ביו מרקרים.

החוקרים מצאו כי בדגימות התאים המונונוקלאריים מדם פריפרי, היו רמות נמוכות של מונוציטים לא קלאסיים, מלוות בירידה משמעותית באפיטופ 3H מהמעטפת של HERVי(human endogenous retrovirus). המגמה נצפתה בתת אוכלוסייה זו של מונוציטים, בהשוואה לנבדקים הסימפטומטיים ואלו עם RIS.

הביטוי של HERV שנצפה על ידי החוקרים, היה נוכח במונוציטים לא קלאסיים ללא תלות בקיום של טרשת נפוצה ולכן ניתן לייחסו להפעלה הדלקתית. במרקרים אחרים שנבחנו, החוקרים מצאו ירידה משמעותית בביטוי בין מונוציטים קלאסיים לכאלה שאינם קלאסיים.

בדגימות מצומדות של נוזל שדרתי, נראתה עלייה משמעותית ברמות מרקרים מסיסים המעידים על הפעלה ודלקת, שלא נצפתה בדגימות הסרום. מתוך אותם מרקרים מסיסים שנחקרו, אינטרלוקין 12 ואינטרלוקין 23p40 היו בעלי היכולת הגבוהה ביותר להבחין בין חולי טרשת נפוצה לאלה עם סימפטומים או RIS, באופן שמתקרב לאינדקס אימונוגלובולין G.

מקור:

Carstensen, M. et al. (2020). Immunology & Cell Biology. https://doi.org/10.1111/imcb.12337

נושאים קשורים:  טרשת נפוצה,  מרקרים,  מונוציטים,  סינדרום מבודד רדיולוגית,  מחקרים
תגובות